פסק-דין בתיק ע"א 632-02-12

א.         בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר א' רובס), מיום 22.12.11 בתיק אזרחי 11446/06, לפיו חוייבו המערערים ב-ע.א. 632-02-12 לשלם לתובעת - המשיבה, לאחר שמיעת ראיות, את הסכום של 1,171,423 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד, כפיצוי בגין תאונת דרכים שאירעה למשיבה (ילידת 1950) ביום 14.3.06.

ב.         תמצית נסיבות הענין :

פגיעתה של המשיבה היתה קשה. היא סבלה משבר מרוסק בפרק ירך שמאל, ושבר בחלק מקורב של עצם זרוע ימין, אושפזה, נותחה, בהמשך הושם קיבוע פנימי של השבר בירך, והגפה השמאלית התחתונה הושמה בגבס. השבר בזרוע ימין טופל במתלה.

בהמשך אובחנו אצל המשיבה נזקים בעצב פרונאלי משמל, וכן גם בעצב הטיביאלי. בנוסף אובחנה הגבלה ניכרת בכתף ימין. המשיבה אושפזה על פני תקופות שונות בבית חולים, ולרבות אשפוז שיקומי ממושך, ובסה"כ 229 ימי-אשפוז.

ג.          מומחה רפואי אורתופדי שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' מ. רופמן, קבע למשיבה 10% נכות בגין הנזק העצבי, 25% נכות בגין הנזק בכתף, ו-70% נכות בגין השבר בירך, ובסה"כ -79.7% נכות לצמיתות.

המומחה הרפואי מסר עדותו בפני בית משפט קמא.

ד.         בפסק דינו המנומק הורה בית משפט קמא לפצות את המשיבה בסכום גלובלי של 200,000 ש"ח בגין עזרת צד שלישי לעבר החל מיום התאונה (14.3.06) עד מועד פסק הדין (20.12.11), ובסכום של 1,318,707 ש"ח (לפי 7,000 ש"ח לחודש X מקדם ההיוון) בגין עזרת צד שלישי לעתיד, סך של 48,000 ש"ח בגין התאמות דיור, סך של 150,000 ש"ח בגין ניידות, סך של 60,737 ש"ח בגין הוצאות לעבר ולעתיד, וסכום של 199,006 ש"ח בגין נזק שאיננו ממוני.

סך הנזק לפי קביעת בית משפט קמא: 1,976,450 ש"ח. לאחר ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי ותשלום תכוף (805,027 ש"ח) נשארה יתרה של 1,171,423 ש"ח לפיצוי המשיבה.

ה.         שני הצדדים ממאנים להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא.

המערערים טוענים בערעורם (632-02-12) כי פסיקת בית משפט קמא בראש הנזק של סיעוד ועזרת צד ג', במיוחד בכל הנוגע לאומדן הפיצוי לעתיד, משוללת יסוד עובדתי ומשפטי ואינה מתיישבת עם הראיות שהובאו.

לטעמם של המערערים: 

"אין זאת אלא שמספרי אקסלרד שיחקו תפקיד מכריע. מכלול הנתונים הפרושים בפסק הדין, כפי שבית המשפט קמא אגד אותם וקיבל אותם, אינם מצדיקים בשום פנים ואופן פסיקת סך עצום כל כך - פי למעלה משלושה, מהוצאותיה בפועל של המשיבה משך חמש שנים ומעלה מהתאונה נשוא התביעה".

ו.          לדעת המערערים היה על בית משפט קמא לפסוק לזכות המשיבה בגין עזרת צד ג' פיצוי על בסיס הוצאותיה בפועל בסך 2,500 ש"ח לחודש, ובהתאם לכך להפחית מן הסכום הכולל שנפסק סך של 847,740 ש"ח (דהיינו, להפחית מן הפיצוי הצופה לעתיד 4,500 ש"ח לחודש X מקדם ההיוון).

ז.          עוד סבורים המערערים ששגה בית המשפט משפסק לזכות המשיבה סך של 30,000 ש"ח כפיצוי גלובאלי נוסף בגין התאמות דיור נוספות שיבוצעו בעתיד, ולטעמם לא היתה הצדקה לכך.

ח.         כמו כן סבורים המערערים שטעה המומחה הרפואי בקובעו למשיבה 70% נכות בגין השבר בירך, בעוד שלפי מבחני הנכות היה צריך להעמיד את הנכות בגין פגימה זו על 50%, ולהבדל זה יש השלכה, לדעת המערערים, לא רק על הנזק שאינו ממוני אלא גם על מכלול הנזק ונכותה התפקודית של המשיבה.

ט.         ב- ע"א 7461-02-12 מלינה המשיבה על מיעוט הסכום שנפסק לזכותה.

לטעמה שגה בית משפט קמא משפסק סך של 200,000 ש"ח בלבד בגין עזרת צד ג' לעבר, ויש להוסיף סך גלובלי של 100,000 ש"ח לסכום שנפסק בגין רכיב זה לתקופת העבר.

י.          עוד נטען בערעור, כי שגה בית המשפט משהגיע למסקנה שהמשיבה אינה זקוקה לעזרה והשגחה בכל שעות היממה, וזאת כפועל יוצא של התאונה הנדונה. לדעת המשיבה היה מקום לקבוע שעליה להעסיק מטפלת זרה ו/או ישראלית בכל שעות היממה, ולכן היא זכאית לפיצוי בשיעור של שני שליש מהילכת אקסלרד, משמע, 10,000 ש"ח לחודש. בהתאם לכך, טוענת המשיבה כי יש לפסוק לזכותה סכום נוסף של 565,161 ש"ח עבור עזרת צד ג' לעתיד.

י"א.      עוד נטען בערעור, שב"כ המשיבה אמנם הסכים לניכוי מלוא סכום קצבת השירותים המיוחדים (בסך 253,875 ש"ח), אך במקביל גם היה מקום לקבוע שמלוא עזרת צד ג' שהמשיבה זקוקה לה נובעת מן התאונה. לטעמה של המשיבה, קיימת סתירה פנימית בפסק הדין בכך שבית המשפט פסק לזכותה רק חלק מן העזרה הנדרשת, אך ביצע ניכוי מלא של קיצבאות השירותים המיוחדים, וצריך שהניכוי יהא יחסי.